פניני הדף



  • היה מונח ע"ג יתידות והניחו ע"ג קרקע.
    כתב בס' חשוקי חמד לדון באדם שהוריד עציץ נקוב מע"ג השלחן והניחו ע"ג הקרקע, האם חייב לעקור את העציץ?
    תשובה. נאמר במסכת שבת דף פא ע"ב "היה מונח ע"ג יתידות והניחו על גבי קרקע חייב משום זורע", והנה מבואר בביאור הלכה (סימן שיח ס"א ד"ה אחת) דהזורע בשבת אפילו בשוגג צריך לעקור את הנטיעה כדאיתא במסכת להדיא בגיטין (דף נד ע"ב). ואם כן לכאורה צריך בנידוננו לעקור לאחר השבת את העציץ. אולם נראה שלמעשה אין צריך לעקור את העציץ, מכיון שע"י חילול השבת לא נהנה יותר מכפי שהיה יכול ליהנות בלא מעשה שבת, וכמו שכתב הרמ"א (סימן רנג ס"א) לגבי איסור שהיה וחזרה, שחז"ל אסרו התבשיל אם שהה או החזיר באיסור (משנ"ב שם סקל"ו), ואם החזיר תבשיל המצטמק ורע לו, מותר ליהנות מתבשילו בשבת, "שהרי לא נהנה מן האיסור", והיינו משום שהוא מצטמק ורע לו, נמצא לא נהנה ממעשיו, לא קנסוהו רבנן כמו שקנסו בשאר איסורי דרבנן.

    וכן כתב השו"ע (סימן רעו ס"ד) דאם יש נר בבית ישראל, והדליק עכו"ם נר נוסף, מותר להשתמש לאורו בעוד נר הראשון דולק, אבל לאחר שיכבה הראשון אסור להשתמש לאור השני, והיינו אף על פי שנהנה מן האיסור דנתרבה האור ע"י הנר השני, כדאיתא במשנ"ב (שם סקל"ב) מ"מ כיון שאינו נהנה ממעשה העכו"ם שנעשה עבורו בשבת, והיה יכול לקרוא בנר הראשון, אין בזה משום נהנה ממעשה שבת, ולפי זה גם העציץ הזה היה יכול להתקיים גם בהיותו על השלחן, בזה שנתוסף בו קצת גידול על ידי שהורידו מהשלחן והניחו על הארץ, אין כאן מעשה שבת, כי התוספת של היניקה לא מורגשת. אולם שתיל שנפל מהמים והחזירו, והשתיל מתפתח, וכך הוא דרך הנוטעים, לכאורה הוי מעשה שבת ואסור ליהנות ממנו, אף על פי ששתלו בשוגג. אמרו אינהו מילתא שריוהא וכו'- ופרש"י: ע"י שם טהרה. ע"כ. אבל בפרש"י חולין (קה ב) כתב: "אמרי אינהו מילתא, אף הן היו בקיאין בדבר ועושין להציל עצמם מיד המכשול. ואיכא דאמרי שאמרו שם, ולא מוכחא מילתא". נראה דלרש"י יותר מסתבר לומר שהיה כשפים


Log in to reply
 

הדף היום

האתר הוקדש השבוע לע"נ הרבנית צביה בת חיים בנימין זצ"ל
בא תתחבר לדף היומי!