פניני הדף



  • רבי עקיבא אומר ע"ז מטמאה כנדה שנאמר (ישעי' ל') תזרם כמו דוה מה נדה מטמאה במשא אף ע"ז מטמאה במשא אמר רבה תזרם דאמר קרא נכרינהו מינך כזר צא תאמר לו הכנס אל תאמר לו וכו'.
    ובספר בכור שור כתב דלכאורה קשה להולמו מאי קמוסיף אפשטיה דקרא דכתיב צא תאמר לו, ופשיטא שלא יאמר לו הכנס, וכתב לפרש עפ"י מה דאמרינן בגמ' (שבועות י"ח) בשימש עם טהורה ונטמאה אסור לפרוש ממנה, א"כ תאמר דגם בע"ז יש פעם לקרבה כגון לענין רפואה ופקוח נפש, להכי כתיב צא תאמר לו, דלזה הוא דאיתקיש לנדה לענין יציאה ולא לענין כניסה ע"כ. ובגליוני הש"ס להגר"י ענגיל ז"ל למס' גיטין לדף ב' עמד ג"כ על לשון הגמ', וכתב דאינו מובן כלל. דאם הכתוב מצוה צא, פשיטא שלא נאמר הכנס, ומפרש ג"כ כעין דברי הבכור שור הנ"ל אם כי באופן שונה ע"ש.
    וכתב הגאון ר' ברוך שמעון שניאורסון ז"ל (בקובץ צפונות קובץ ב' ע' נ'): ולולי דבריהם ז"ל נ"ל דלא קשה, דברד"ק שם כתב וז"ל: צא תאמר לו, תאמר לפסל צא חוצה, וי"מ צא כמו צואה ותשליכנה לחוץ ע"כ, וכן דרשו חז"ל בילקוט איכה (רמז תתקצ"ח) אמר רבי שמלאי וכו' אדם אוכל צחנה שני ימים או שלשה ימים ונפשו קנוטא עליו, ואתם הרי כמה שנים אתם עובדי ע"ז שכתוב בה צא תאמר לו ואין נפשכם קנוטא ע"כ .ולכן הגמ' דבאה כאן לדרוש צא לשון הרחקה והוצאת מרשות, מפרשת דהכוונה של צא הוא היפך מהכנסה, צא תאמר לו הכנס אל תאמר לו עכ"ד. וע"ע מש"כ הרש"ל.


Log in to reply
 

הדף היום

האתר הוקדש השבוע לע"נ הרבנית צביה בת חיים בנימין זצ"ל
בא תתחבר לדף היומי!