פניני הדף



  • לעולם לא ימנע אדם את עצמו מביהמ"ד ואפילו בשעת מיתה.
    כתב בהערות הגרי"ש אלישיב :וצריך להבין מאי רבותא דשעת מיתה יותר מבשאר זמנים, ובפשטות היה אפש"ל דקמ"ל דאפילו אם הוא חולה הרי הוא מחוייב בתלמוד תורה, וכמש"כ הרמב"ם (פ"א מהל' ת"ת ה"ח), אמנם באמת בגמ' לא קתני חולה, ומשמע דהרבותא היא בכל שעת מיתה, ואפילו אינו חולה, וצ"ב, ונראה לבאר, דהרי כתב הרמב"ם (פ"א מת"ת ה"י) וז"ל: "עד אימתי חייב ללמוד תורה עד יום מותו שנאמר (דברים ד, ט) ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך, וכל זמן שלא יעסוק בלימוד הוא שוכח", והיינו דאפילו מה שהוא זוכר עתה הוא צריך לחזור עליו כדי שלא ישכחנו אח"כ, וא"כ הוי ס"ד דבשעת מיתה שכבר לא יבוא עוד לידי שכחה [שהרי לא יחיה יותר] אינו מוייב לחזור עוד על תלמודו, ובזה קמ"ל דאפילו בשעה זו לא ימנע עצמו מביהמ"ד, דמלבד מצות ידיעת התורה, עוד יש מצוות תלמוד תורה בכל זמן.
    והגאון רבי מאיר שמחה ז"ל [משך חכמה פ' וירא] ביאר בזה, ע"פ מאי דאמרינן בברכות (דף ה א) לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע, נצחו מוטב, ואם לאו יעסוק בתורה וכו', נצחו מוטב ואם לאו יזכיר לו יום המיתה, ושמעינן מינה דהזכרת יום המיתה הוא סיבה גדולה לנצחון על היצה"ר, ובזה אתי לאשמועינן דלא נימא דכל ענין העסק בתורה הוא כדי שינצח את יצרו הרע, וא"כ בשעת מיתה שאין יצרו תוקפו, [דהרי אפילו הזכרת יום המיתה הוא סיבה לנצח את יצרו יותר מת"ת, וכ"ש בשעת מיתה עצמה], אי"צ לעסוק בתורה, וע"ז קמ"ל דאפילו בשעת מיתה יעסוק בתורה, דחיוב העסק בתורה אינו כדי להתגבר על היצה"ר אלא מצד עצם התורה, וע"כ הוא מחוייב לעסוק בה בכל זמן.
    על שעותיו האחרונות של ה"חתם סופר" מסופר (בספר חוט המשולש עמוד נה): "והחולי התגבר תמיד, ושינו את שמו ועשו גם כן פדיון נפש על שם החדש, והמהומה גדלה בכל שעה והרבו העם לרוץ אל בית החיים להתפלל על קברי הצדיקים, וכל בתי כנסיות היו מלאים יום ולילה. ובני ה"חברא קדישא" אשר היו אצלו האמינו שכבר קרב העת, כי תמיד שכב ולא התנענע והכובע שלו היה משוך על פניו שלא יסתכל אדם בו, והתחילו לומר תפילות, והרע לו הדבר, ואמר לדודי הגאון המהרש"ס זצ"ל: 'איני יודע מה האנשים האלו רוצים ממני, לכו לבתיכם, כי יש עוד הרבה זמן ולמחר עוד נתפלל בצבור'. ואמר לדודי זצ"ל: 'האנשים מבטלים אותי, כי עתה הגיע העת שאחזור על למודי לשנות ולשלש כל מה שלמדתי עם חיותי, והמה מבלבלים אותי'. ואמר לבניו: 'למה אתם בוכים, אשרי מי שבלה שנותיו כמוני, ואשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו', וגם אמר להם, כי ששים שנים רצופות לא ביטל יום אחד ללמוד תורה ברבים חוץ מט' באב, וגם בליל יום הכיפורים למד עניני עבודת יום הכיפורים. ובקש שעל השולחן סמוך למטתו ילמדו לומדי תורה, כדי שתעלה נשמתו מעלמא הדין לעלמא דאתי מתוך פלפול של תורה".


Log in to reply
 

הדף היום

האתר הוקדש השבוע לע"נ הרבנית צביה בת חיים בנימין זצ"ל
בא תתחבר לדף היומי!