פניני הדף



  • א"ל ר' חנינא שאני התם הואיל ואיכא במינו.
    וכתב בהערות הגרי"ש אלישיב זצ"ל: הנה הרמב"ם (הלכות כלים פ"א ה"ג) פסק דכל שנעשה מחיות שבים אינו מקבל טומאה כלל, ואפילו אם נעשה מעור שלהם נמי אינו מקבל טומאה, ומקורו בתורת כהנים (פרשת שמיני פ' ו' ה"י), ולכאו' צ"ע למה לא יקבל העור טומאה, הלא מבו' הכא דכל שיש במינו טהרה במקוה הרי הוא מקבל טומאה.
    וביותר צ"ב, דעי' בתוס' (ע"א ד"ה לאפוקי) שביארו הא דכופת שאור שייחדה לישיבה דמקבלת טומאה, משום דאף שהיא עצמה אין לה טהרה במקוה, מ"מ כיון שיש גידולי קרקע שיש להם טהרה במקוה, חשיב שיש במינו דבר שיש לו טהרה במקוה, [דהרי השאור עשוי מתבואה הגדלה מן הקרקע, ואף דהוי מין אחר לגמרי], וא"כ לכאו' עורות שבים [דהוי מין אחד עם עורות שביבשה] כ"ש דחשיבי שיש במינו טהרה במקוה, וא"כ למה לא יקבלו העורות טומאה, הלא הוי דבר שיש במינו טהרה במקוה,
    וי"ל דשאני הכא שקבלו חז"ל באופן מוחלט דכל שבים אינו מקבל טומאה, וע"כ אף אם יש במינו טהרה במקוה, מ"מ כיון שהוא בכלל דבר שבים, אינו מקבל טומאה. ע"כ.


Log in to reply
 

הדף היום

האתר הוקדש השבוע לע"נ הרבנית צביה בת חיים בנימין זצ"ל
בא תתחבר לדף היומי!