הזורק ונזכר מאחר שיצתה מידו, פילפול.



  • הזורק ונזכר מאחר שיצתה מידו וכו' ובגמ': הא נחה חייב וכו' אמר רב כהנא וכו' אלא אמר רבא וכו'.
    ומבואר דפליגי כאן רבא ורב כהנא בזורק ונזכר מאחר שיצתה מידו. דלר"כ חייב חטאת ולרבא פטור משום דלא הוי תחילתו וסופו בשגגה.
    וחידוש מעניין כתב כתב לבאר הגאון ר' נתן גשטטנר זצ"ל בקובץ פנים מאירות )קובץ א ע' טו( במחלוקת זו בהקדם דברי האבני נזר שהביא בשיח השדה להגה"ק מקוז'יגלוב זצ"ל )שער הכללים כלל ה'( שהקשה על הנמוק"י בב"ק )כ"ב ע"א( שכתב לחדש, דלר' יוחנן דאשו משום חציו היינו דס"ל דבזורק חץ עיקר החיוב הוא על עצם הזריקה וכשזורק כבר אז נחשב כאילו נעשה כל הנזק ע"ש בדבריו. והקשה באב"נ על כך מהא דתענית )כ"ט ע"א( דאמר ר' יוחנן אלמלא הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי מפני שרובו של היכל נשרף בעשירי.
    וקשה הא ר' יוחנן סובר אשו משום חציו וא"כ נחשב כאילו הכל נשרף כבר בתשיעי וכסברת הנמוק"י דחשבינן כאילו נגמרה הכל מיד.
    ותירץ דעד כאן לא כתב הנמוק"י דנחשב כאילו גמר המלאכה מיד בתחילתו, אלא כשדנין על הגברא הפועל דהגברא כבר גמר פעולתו מיד בתחילת ההבערה, אבל כשדנין על עצם הפעולה מתי נעשתה, הנה ודאי דלא נחשבת כאילו היא עשויה אלא בשעה שנגמרה באמת.
    והנה הא דמתענין בט' באב הוא מצד הפעולה דהיינו שנשרף בית המקדש, ושפיר קאמר ר' יוחנן דהו"ל להתענות בעשירי כיון דרובו של היכל נשרף בעשירי, דהא כשדנין על עצם הפעולה הלא ודאי שנחשב שנשרף רק בעשירי כשנשרף בפועל עכ"ד האבני נזר.
    ועפ"ד האבני נזר יש לבאר את מחלוקת רבא ורב כהנא הנ"ל בזורק ונזכר מאחר שיצתה מידו דלרב כהנא חייב חטאת ולרבא פטור משום דלא הוי תחילתו וסופו בשגגה, דהנה כשזרק אבן כבר נגמרה פעולת הגברא מיד כשיצא הדבר מידו וכסברת הנמוק"י, אולם כל זה אם דנין על הגברא, אבל כשדנין על עצם הפעולה הנה עצם הפעולה לא נגמרה אלא כשנח החפץ על גבי קרקע וכמש"כ האבני נזר הנ"ל.
    ומעתה י"ל דרב כהנא ורבא פליגי ביסוד חיוב חטאת במלאכת שבת, אם החיוב בא כשנגמר המעשה מצד הגברא או כשנגמרה הפעולה בעצם, דרב כהנא סובר דהחיוב בא מיד כשנגמר המעשה מצד הגברא, ולכן כשזרק ונזכר אחר שיצתה מידו חייב דהוי תחילתו וסופו בשגגה, דמיד שיצא החפץ מתחת ידו הלא כבר נגמרה פעולתו של הגברא ונמצא שכל מעשיו היו בשגגה וחייב, ואף על גב דאם לא נח כלל הרי זה פטור, מ"מ אם נח נחשב כאילו נח מיד כשהחפץ יצא מתחת ידו. ורבא סובר דהחיוב בא כשנגמרה הפעולה, והנה הפעולה לא נגמרה אלא כשנגמרה במציאות ועד אז ליכא חיוב חטאת, וא"כ כשנזכר קודם הנחה לא הוי סופו בשגגה ופטור עכ"ד ודפח"ח.


Log in to reply
 

הדף היום

האתר הוקדש השבוע לע"נ הרבנית צביה בת חיים בנימין זצ"ל
בא תתחבר לדף היומי!