אי פסקא זוהמא מיני' אי לא, הלכה.



  • מהו לכתוב תפילין על גבי עור של דג טהור וכו' אי פסקא זוהמא מיני' אי לא וכו'.

    הנה הרמב"ם כתב: ואין כותבין על גבי עור הדג הטהור מפני הזוהמא. שאין הזוהמא פוסקת בעיבודה עכ"ל.

    ובברכי יוסף לרבינו החיד"א זצ"ל הקשה. איך כותב כאן רבינו דאין הזוהמא פוסקת בעיבוד. ובגמ' הוא איבעי' שלא נפשטה.

    וכתב שצריך לומר שהכוונה ברמב"ם היא שאין הזוהמא פוסקת בוודאות ע"י העיבוד ע"כ.

    אמנם י"ל, דהמעיין ברמב"ם שם בהלכה י"ד רואה שלגבי כתיבת תפילין על עור בהמה טמאה נקט הלשון דפסול בדיעבד ע"ש, וכאן נקט לשון של לכתחילה.

    א"כ נראה שאכן רבינו פסק רק לחומרא דאין כותבין על גבי עור הדג, אך לא פסל תפילין כאלו. ונשאר ספק כפי האיבעי' בגמ' ודו"ק.

    ובספר פאר המלך כתב עוד בזה. דלכאורה תמוה איך שייך להסתפק בזה אם פוסק הזוהמא ע"י עיבוד אם לאו, זהו דבר שבמציאות וכל אחד יכול לראות אם פסקא אם לאו, ולמה צריכין לחכות עד שיבא אליהו ויאמר?

    אולם נראה דשפיר אנו רואין שאין הזוהמא פוסקת, אלא שאין אנו יודעין אם כתב החתם סופר 'מה שנראה לי שנולד לן זה מנהג לחדש חידושים יותר מדאי ... אכן ע"י החידושים בכל דף ועמוד עי"ז זוכר הכל ומילתא דתמיה מידכר דכירא, והנסיון מעיד לנו ע"ז ויודע אני בעצמי'. זוהמא זו נחשבת לזוהמא. ובכן מה דמחמרין בספק לכתחילה אין הספק אי פסקא הזוהמא אם לאו, אלא אם מה דנשאר נחשב לזוהמא, או שמה שהיא זוהמא באמת נפסקת ומה שנשאר אף שנראה כזוהמא אינה כן באמת. ודו"ק ע"כ.

    ודרך אגב ראוי לציין את חידושו הנפלא של הר"ן שכתב: אי פסקא זוהמא מיני' או לא. י"מ אי פסקא זוהמא מיני' לאחר עיבודו כמו שפסק מעור בהמה שאין ריחו הראשון ניכר בו.

    ולא נהיר בעיני דהא קא חזינן, והנכון כשבא נחש על חוה הטיל זוהמא עלי' ועל כל בריות שבעולם ישראל שעמדו על הר סיני נפסקה זוהמא מהם ומן הבריות שהיו שם חוץ מדגים שלא היו שם ולהכי אצטריכי לאליהו להודיענו אי פסקה או לא.

    ובשפת אמת כתב: אפשר דשאר בהמות וחיות נפסק זוהמתן ע"י שחיטה, וכן בנו"ט הואיל שיש במינם שחיטה, ]וגם בעוף אפי' למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת, מ"מ נחירה בסימנים בעי כמ"ש התוס' בחולין )כ'( ע"ש[, משא"כ דגים דאין בהם שחיטה לכן לא פסקה זוהמתן.


Log in to reply
 

הדף היום

האתר הוקדש השבוע לע"נ הרבנית צביה בת חיים בנימין זצ"ל
בא תתחבר לדף היומי!