פניני הדף



  • אמר רב כהנא כד הוינא בר תמני סרי שנין והוה גמירנא ליה לכוליה תלמודא, ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו עד השתא מאי קא משמע לן - דליגמר איניש, והדר ליסבר- ופרש"י :דליגמר איניש - לגרוס שמעתא מרביה, ואף על גב דלא ידע לכולהו טעמיה. והדר ליסבר - טעמיה, דהא קשה ליה לרב כהנא ולא הוה ידע להאי טעמא, ותלמודיה הוה קים ליה מדהוה בר תמני סרי. ומבואר ברש"י שהכונה היא שילמד את השמועות ויבין את פירוש הדברים, ואף שלא ידע את כל הטעמים של הדין. [אבל לשנן את המילים בלי להבינם אינו נחשב לימוד - ליגמר]. ושמא את זה הוא מרמז באין מקרא יוצא מידי פשוטו שאף מי שלא מבין אל כל עומק וטעמי הדינים, פשוטם של הדינים והשמועות גם נחשב ללימוד, וממילא עדיף מקודם לדעת את כל הדינים - משום שאת ההסבר ועומק הדברים יוכל ללמוד אחר כך. וכן בס' הערות הגרי"ש אלישיב שם כתב: א"ר כהנא כד הוינא בר תמני סרי וכו', דליגמר איניש והדר ליסבר. והיינו דהיה לו רב שלמד עמו כל התושבע"פ ואם היה הולך לשאול וליישב קושיתו זו דהוקשה לו דבד"ת כתיב, היה יכול להפסיד באותו זמן תורת רבו, ע"כ לא רצה להפסיק בלימוד הש"ס, [ואחר שיודע ש"ס בבהירות נעלמות הרבה קושיות]. וכן מצינו בבברכות דף סג :דבר אחר: הסכת ושמע ישראל - הס ואחר כך כתת. כדרבא, דאמר רבא: לעולם ילמוד אדם תורה ואחר כך יהגה. ופרש"י: שתוק והאזן לשמועתך עד שתהא שגורה בפיך ואף על פי שאינה מיושבת לך, ואחר כך כתתנה והקשה עליה מה שיש לך להקשות, ותרץ תרוצין עד שתתישב לך. ורבא אזיל לשיטתי בע"ז יט. דשם נמי מייתי לה מקרא (תהלים א, ב) 'כי אם בתורת ה' חפצו', והדר, 'ובתורתו יהגה'. ואמר רבא לגרוס אינש והדר לסבור,
    ואף על גב דמשתכחא ואף על גב דלא ידע מאי קאמר, שנאמר (שם קיט, כ) 'גרסה נפשי לתאבה אל משפטיך בכל עת'. ובמלבי"ם מסביר על פי זה הפסוקים במשלי (ו') לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם וגו' תכין בקיץ לחמה (אחרי אשר) אגרה בקציר מאכלה, והיינו ד"קציר" הוא בתחילת הקיץ, ואז היא אוגרת ואוספת גרגירי חטה בשביל מאכלה, וא"כ בשאר ימות הקיץ היא מתקנת הגרגרים וחותכת ראשי הגרעינים שלא יצמחו ויתקלקלו. והלימוד הוא אצל האדם, דליגמר איניש, שיאסוף וילמוד הרבה תורה, והדר ליסבר, ואח"כ יתקן ויסדר ויסביר היטב מה שלמד. וכן מצינו שהיו עושים חכמי התלמוד וכדאי ' בעירובין יג. אתא לקמיה דרבי ישמעאל גמר גמרא, והדר אתא לקמיה דרבי עקיבא וסבר סברא. וכן מצינו ביבמות (דף עב:) שאמרו על רבי יוחנן: נפק [יצא] רבי יוחנן, תנייה שנה לתורת כהנים בתלתא יומי [למד את תורת כהנים בשלשה ימים], וסברה [עיין בה בסברא] בתלתא ירחי [בשלשה חדשים].

    אמר רבי שמעון בן לקיש: אם תלמיד חכם נוקם ונוטר כנחש הוא חגריהו על מתניך, אם עם הארץ הוא חסיד אל תדור בשכונתו. ופרש"י: אל תדור בשכונתו .שאינו יודע בדקדוקי מצות, ואין חסידותו שלם, וסופך ללמוד ממנו- וראה עוד במגן אבות לרשב"ץ (אבות פ"א) שכתב: 'אם עם הארץ חסיד הוא, אל תדור בשכונתו, ואם תלמיד חכם נחש הוא, חגרהו על מתניך, כי עם הארץ, ירגילהו לביטול תורה, והחכם יוכיחנו על ביטול תורה עד שיעסוק בה .' ובתורה תמימה (ויקרא פרק כב) כתב לבאר לפי"ז דברי המדרש: 'ושמרתם ועשיתם - ושמרתם זו משנה ,ועשיתם זו המעשה ,מלמד שכל שאינו במשנה אינו במעשה'. שהוא ע"ד מ"ש באבות פ"ה לא עם הארץ חסיד, והטעם פשוט ,שמפני חסרון ידיעתו אינו יודע במה להזהר ואיך להתנהג ע"פ דרכי התורה. ע"כ. וכ"כ כעי"ז התפארת ישראל (יכין מסכת אבות פרק ב). ודבר מענין כתב הספורנו (שמות פרק יח) עה"פ 'ויבחר משה אנשי חיל' שכתב: אחר שבקש ולא מצא אנשים שיהיו בהם כל המעלות שהזכיר יתרו בחר באנשי חיל בקיאים וחרוצים לברר וללבן אמתות דבר ולהביאו אל תכלית, יותר מיראי אלהים בלתי אנשי חיל, כאמרם ז"ל (שבת פרק במה אשה יוצאה) אם תלמיד חכם (נוקם ונוטר) כנחש חגרהו

    על מתניך, ואם עם הארץ הוא חסיד אל תדור בשכונתו (שבת סג א.) וקצת נתאר מה יכול להיות חסידות של עם הארץ שמחזיק את עצמו במעשיו לחסיד ובעצם אינו יודע שחסידות של שטות היא ואדרבה בעצם חסידותו עושה איסור. וראשון בקודש ראה בשו"ת מהר"ם מינץ (נספחים שלשה ענפים) שכתב: איתא בספר חסידות על הא דאית 'בפירקי אבות ,לא עם הארץ חסיד ,מעשה בעם הארץ אחד שאכל מקפה של בשר שנתבשל בקדירה חלבית בת יומא ,וכשנודע לע"ה דאכל איסורא ,מצער נפשיה ,ולקח כמה זבובים ואכלן כדי לעשות אפיקטויזן להפליט ולהקיא האיסור .ובא המעשה לפני חכמים ,ואמרו יפה אמרו חכמים ,לא ע"ה חסיד ,כי עבר על כל זבוב וזבוב ששה לאוין .דאית 'בפ 'כל שעה ,ובפ 'כל מערבין ,אמ 'אביי כו 'אכל צירעה לוקה שש .וכן מעשה דר 'עקיב 'קודם שהיה ת"ח ,כדאית 'בהילכות דרך ארץ ,וז"ל אמ 'דר 'עקיב 'כו ,'פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי מת מצוה ,ונטפלתי עמו ד ' מילין עד שהבאתיו לבית הקברות וקברתיו , והרציתי הדברים לפני ר 'אליעזר ור 'יושוע ,ואמרו לי על כל פסיע 'ופסיע 'כאילו שפכתי דמים עכ"ל . עיין בתו 'בריש פ"ב דכתובות ובהילכות דרך ארץ פרק ו.' עכ"ד. עוד ראה נמי באור החיים הק' (ויקרא פרק כו ) שכתב בביאור הפס' 'אם בחוקותי תלכו': 'עוד יתבאר על דרך אומרם (אבות פ"ב )ולא עם הארץ חסיד פירוש שאסור לעם הארץ להתנהג בחסידות שיעשה חומרות וגדרים כמנהג החסידים ,כי לפעמים יעשה חומרא בדבר שהוא אדרבה עבריין , כי ימצא חסיד שירצה לגדור עצמו לקיים מצות עונה בימים המקודשים ותהיה בעיניו מצוה גדולה לשמש מטתו בליל כיפור ,כמו ששמענו שהיה מעשה כן וכדומה, לזה ציוו חז"ל שאין לעם הארץ להתנהג במדת חסידות, והוא מאמר ה 'כאן אם בחקתי תלכו שהוא עסק התורה ,אז ואת מצותי תשמרו פירוש תעשו לכם משמרת כדי לקיימם גדרים ושמירות ולא זולת זה . ועיין בבן יהוידע (שבת שם) מביא עוד מעשה בע"ה גמור שהיה מתחסד לפי דעתו, והיה דר בבית אחד כנגד ביתו של חכם אחד, שהיה מפריד רה"ר בין
    בית החכם לבית הע"ה. ויהי ביום השבת ראה ע"ה עשן שיוצא מבית התבשיל אשר בבית החכם, והלך לשם כדי להוכיחם ולהפרישם מאיסורא, כי הוא חשב שהם הדליקו אש מחמת הקור, אך מפני שהיה יום קר וגשום הוא לבש מעיל שהיה בו שעטנז, ולקח עמו מטריה, והגיע לבית החכם והוכיח אותם על כך שהם מבערים אש ביום השבת. החכם ביאר לו שהם לא עשו איסור כלשהו, מפני שהיה בביתם יולדת מסוכנת, שהרופאים אמרו שהיא חייבת לחמם את עצמה, וכן חייבים לבשל עבורה סממנים לצורך פיקוח נפש, וחוץ מזה הם הדליקו את האש על ידי גוי, ומאידך הע"ה עבר על שבעה איסורים דאורייתא כדי להוכיחם על כך. והחכם מנה לו את כל האיסורים [הוצאה מרה"י לרה"ר, ומרה"ר לרה"י, ולבישת שעטנז, ועוד איסורים כמבואר שם], והע"ה אמר שמעולם לא שמע על איסורים אלו, יעו"ש.


Log in to reply
 

הדף היום

האתר הוקדש השבוע לע"נ הרבנית צביה בת חיים בנימין זצ"ל
בא תתחבר לדף היומי!