פניני הדף



  • אלא מעתה בעל וחזר ובעל והפריש קרבן ואמר המתינו לי עד שאבעול הכי נמי דאינו חייב אלא אחת.
    מכאן מוכח דבאשם שפחה חרופה גם אם אינו שב מידיעתו ועושה במזיד ואינו מתחרט והרי הוא מומר, מ"מ מביא את אשמו. ועל פי זה ביאר במשך חכמה (פרשת צו) דלכן נאמר רק באשם ציווי השחיטה בלשון רבים "במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם". דבכל קרבן מצוה על הבעלים לשחוט כמוש"כ רש"י פסחים ז' ע"ב (ד"ה אשכחן), אבל באשם שפחה חרופה אם הוא מזיד, הרי הוא מומר לעבירה אחת, דלדעת הרמב"ם (שחיטה פ"ד הי"ד) אינו נאמן על השחיטה, אלא בודקין סכין ונותנין לו. וא"כ עדיף שאחרים ישחטו ולא הבעלים. להכי נקט "ישחטו".


Log in to reply
 

הדף היום

האתר הוקדש השבוע לע"נ הרבנית צביה בת חיים בנימין זצ"ל
בא תתחבר לדף היומי!