פניני הדף



  • ת"ר שלשה כל זמן שמזקינין מוסיפין גבורה ואלו הן דג ונחש וחזיר.
    העיון יעקב כתב לבאר: חכמינו ז"ל באים בזה ללמד מוסר השכל לבני אדם שלא יהא להוט אחר תאות ריבוי מאכלים הטובים והמובחרים, כדי להרבות כחו לעת זקנותו. לזה מייתי מאלו ג' שהם אוכלים ושותים ממאכלים הקלים ושפלים שבעולם כגון דג שעיקר כחו וגבורתו מהמים, ונחש מעפר לחמו, וחזיר הנובר באשפה, ואפ"ה לעת זקנותו הגבורה מתווסף. ובהערות הגרי"ש אלישיב ציין נמי להא דאיתא בע"ז דף ל: דאף שנחש מטיל ארס, ואם הכניסו לתוך משקה הוא סכנת נפשות, וע"כ אסור לשתות משקין שנתגלו, מ"מ אם זקן הוא, אין צריך לחשוש לארסו, משום דהארס שלו צף ע"פ המים, ופריך ע"ז מהך דהכא דכל שמזקין מוסיף כח, ומשני דבר מחודש, דאף דהנחש עצמו מוסיף כח, מ"מ הארס שלו נחלש בזקנותו. כדי לסוך אבר קטן וכו'- וברש"י דהוא אחד מפרקי אצבע קטנה ע"כ אולם ע' ברמב"ם בפיה"מ שהאבר קטן שבאדם הוא אצבע קטנה שברגל (וע' בפיה"מ פ"ד מעדיות משנה ו' שפירש אצבע קטנה של הרגל, וע"ש בתויו"ט). וע' בשיטה להר"ן שכתב ב' הפירושים. ולכאורה יש בזה מחלוקת רש"י והרמב"ם האם פרק מאבר נחשב אבר דלרש"י נחשב אבר משא"כ להרמב"ם רק אבר שלם, ומצינו בזה מחלוקת באחרונים, דדעת החתם סופר אבהע"ז (ח"ב סי' צ"ג) דפרק לא חשיב אבר, אבל המהרש"ם בתשובה (ח"ב סי' מ"ב) נקט דפרק הוי אבר ע"ש ע"כ.


Log in to reply
 

הדף היום

האתר הוקדש השבוע לע"נ הרבנית צביה בת חיים בנימין זצ"ל
בא תתחבר לדף היומי!