פניני הדף



  • מעשה באחד שנשא גידמת ולא הכיר בה עד יום מותה, אמר רב בא וראה כמה צנועה אשה זו שלא הכיר בה בעלה, אמר לו רבי חייא זו דרכה בכך אלא כמה צנוע אדם זה שלא הכיר באשתו- היעב"ץ כאן הוכיח מהאי עובדא שצנוע יכול לישא אשה בלא לראותה, ואין לו את האיסור שאין לאדם לקדש אשה עד שיראנה (קידושין מא.). וע"ע במש"כ היעב"ץ לקמן (סד.). ויש לעיין בזה דהנה המהרש"א בב"ב (טז.) כתב בזה"ל: ויש לדקדק היאך לא היה מסתכל אברהם בשרה מעולם כדקאמר הכא מדכתיב הנה נא ידעתי וכו', והרי אמרו בפ''ב דקידושין אסור לאדם שיקדש אשה עד שיראנה שמא יראה בה וכו', ואברהם אבינו קיים מילי דרבנן ואפי' עירובי תבשילין (יומא כח.). וי"ל דודאי ראה אותה בנעוריה קודם שנשאה מדרב יהודה שמא תתגנה וכו', אלא דאחר שהיתה נשואה לו לא ראה אותה מתוך צניעותה, והוא חשב כי לא עמדה ביופיה בזקנתה כי היתה בעת הזאת יותר מס' שנה, ולפי שע"י מעשה הסתכל בה עתה כדאיתא בתנחומא וראה שעמדה ביופיה, מהפלא שנעשה בה בת כ' כבת ז' ליופי וכו', וע"כ אמר עתה לפני זמן זקנותך ידעתי כי יפת מראה את וכו'. עכ''ל. וכ"כ כדבריו בס' נחלת יעקב (הובא בשפת"ח לך לך יב, יא) ובס' באר התורה שם. עכ"פ חזינן מדבריו דאפי' אברהם אבינו שהיה צנוע ביותר לא היה לו לקדש את שרה בלא לראותה, ובאמת ראה אותה קודם שנשאה משום דינא דר' יהודה דאסור לקדש אשה עד שיראנה. איברא דמצינו כמה מפרשים שכתבו כדברי היעב"ץ, וז"ל רבינו בחיי שם: דעת רז"ל שלא נסתכל בה מעולם עד אותה שעה, כי אברהם לענותנותו הגדולה היה כורת ברית לעיניו וכענין שאמר איוב (איוב ל') "ברית כרתי לעיני", כי הצדיקים כורתים ברית עם אבריהם שלא יזיקו אותם כאדם הכורת ברית עם אויביו שלא יזיקוהו וכו', וכדרך אומרם (שמות כג) לא תכרות להם ולאלהיהם ברית, שאין
    לך אויב שיריע לאדם כרוב פעולותיו וכו'. עכ"ל. ועיין בס' צדה לדרך מה שביאר בדבריו. עכ"פ מדבריו מבואר כדברי היעב"ץ שאדם צנוע שרי ליה לקדש אשה בלא שיראנה. וכ"כ בס' באר בשדה להדיא דקושיא מעיקרא ליתא דמידי הוא טעמא אלא משום שמא יראה דבר מגונה ותתגנה עליו, א"כ לא שייך איסור זה אלא לסתם בנ"א שדרכן בכך להסתכל בנשותיהן, אבל לגבי אברהם אבינו ע"ה שהיתה בו צניעות יתירה שלא היה נהנה אפי' בשלו ואינו מסתכל אפילו בדידיה, לא שייך לגביה הך טעמא וממילא שרי ליה לקדשה בלא שיראנה מתחילה. עכ"ל. וכ''כ בס' עיון יעקב (ב"ב טז.) דאברהם אבינו כיון שלא היה חפץ לראותה לעולם לכן לא היה צריך לראותה. ועיין בשו"ת נודע ביהודה (אהע"ז קמא סי' עז ד"ה ומש"כ ממה). ובאמת שהיעב"ץ אזיל לשיטתו שכתב לקמן (סד.) שזקנים הראשונים ידעו בבני דורם שאינם מקפידים ולא מסתכלים בהן אפי' בשעת טהרתן, כענין שאמרו (ב"ב טז.) בא''א הנה נא ידעתי וכו', וכן למעלה (נג:) באחד שנשא גידמת, וכי הא דאמרינן בא וראה שלא כדורות הראשונים וכו' (ברכות לה:). והיינו שהוא מפרש שבאמת אברהם אבינו לא הסתכל בשרה, ומהאי טעמא נמי מפרש לגבי ההיא גידמת שבעלה לא ראה אותה מחמת צניעותו. [ובס' אור משה (סי' מ') לגרי"ח סופר שליט"א כתב לתמוה ע"ד היעב"ץ מנין לו דין זה שצנוע יכול לקדש בלא לראות, ונשאר בצ"ע, אך לפי דברי היעב"ץ בדף סד. ובכל המובא לעיל לכאו' מבואר היטב]. ולענ"ד נראה לבאר שבאמת בעלה של אותה אשה גידמת ראה אותה קודם שנשאה, משום דינא דאסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה, אלא שלא הכיר בה שהיא גידמת, משום שאותה אשה התקינה לה יד מעץ בצורה כזו שהיתה נראת ממש אמיתית, עד כדי כך שלא הבחין בעלה בשינוי, וכה"ג מצינו בתוס' בתענית (ד. ד"ה יכול) שהקשו דאמאי קאמרינן דאליעזר שאל שלא כהוגן, והא לא אמר אלא 'אשר אומר אליה הטי נא כדך', ואם יראה שתהא חיגרת או סומא לא יאמר לה, וי"ל דה"פ יכול אפי' חיגרת ואפי' סומא, יכול אפי' חיגרת שיהיה לה רגל מעץ והוא לא יהא רואה, או סומא כגון שיש לה עינים יפים ואינה רואה כלל. עכ"ד. וה"נ מיירי שאותה אשה התקינה לה יד מעץ ועי"ז לא הכיר בה, ולכאו' כן יש לדייק מהלשון "ולא הכיר בה עד יום מותה", שלא אמר ולא ראה אותה, אלא שלא הכיר ע"י שנתנה ברגליה יד מעץ. (וכה"ג כתב לדייק הצדה לדרך עה"פ הנה נא ידעתי. ע"ש.). וכן מתבאר מדברי הבא"ח בס' בניהו שהביא את דברי העיון

    יעקב שדקדק דמהו ולא הכיר בה 'עד יום מותה', דביום מותה היאך הכיר בה שהיתה גידמת, ותירץ שאפשר שהיא גילתה לו הענין הזה לנחם אותו שלא יצטער על מיתתה. וכתב הבא"ח שהוא דוחק גדול. וע"כ כתב לבאר שאפשר שהרופאים עשו לה יד של עץ או דבר אחר בחכמה, ונתנו במקום הקטועה, ואין ניכר לעיני בני אדם, וכאשר עושין כן בערי אירופא, ואחר שמתה כשבאו לטהר אותה ברחיצה כנהוג, נסתפקו הרוחצין אם תשאר היד החדשה מחוברת בגופה כדי שלא תקבר חסירת אבר, או"ד יסירו אותה היד הנוספת לה, ושאלו מבעלה איך לעשות, והשיב מה שהשיב ואז ידע שהיתה גידמת. ועיין בשו"ת מהרש"ם ח"ב (אהע"ז סי' רכה) שהביא שנשאל על אודות בחור אחד שהתארס עם נערה, וקודם לכן טיילו יחד הרבה, ולאחר זמן מה מהאירוסין טען הבחור שנודע לו שהיא חיגרת ואחת מרגליה רגל של עץ היא, והוא ביקש בשל כך לבטל את השידוך, אלא שהכלה טענה שכיון שטיילו יחד פעמים כה רבות קודם האירוסין, לא יתכן שלא הבחין כבר אז שהיא חיגרת ורגלה רגל של עץ, ועכשיו הוא רק משתמש במומי לצורך אמתלא לביטול האירוסין. ופסק המהרש"ם שהחתן יהיה נאמן אם ישבע שלא הרגיש בהילוכה שהיא חיגרת ושרגלה רגל של עץ, והוכיח כן מדברי התוס' בתענית הנ"ל שמבואר שם שיכול אדם לדבר עם זולתו ולא ירגיש שרגלו רגל של עץ.


Log in to reply
 

הדף היום

האתר הוקדש השבוע לע"נ הרבנית צביה בת חיים בנימין זצ"ל
בא תתחבר לדף היומי!